מדוע לא ניתן להציל את הסרט ג'סיקה לינץ' של NBC

קרדיט: להציל את ג'סיקה לינץ': ביל מטלוק

להציל את ג'סיקה לינץ'

סוּג

• תוכנית טלוויזיה

רֶשֶׁת

מדוע לא ניתן להציל את הסרט ג'סיקה לינץ' של NBC

סרטי טלוויזיה מבוססי עובדות כמעט תמיד מסריחים. הם נוטים להתחלק לשתי קטגוריות: סיפורים עדינים של התרוממות רגשית ו-Grabbed-Headline Gush. 'דלת לדלת', שזכתה בהרבה פרסי אמי לאחרונה, היא דוגמה מושלמת לקטגוריה הראשונה, ו'הסיפור החכם של אליזבת' ב-9 בנובמבר ב-CBS נוחת היטב במקום השני. המאמץ המתחרה של NBC, 'להציל את ג'סיקה לינץ'', מנסה לשלב את שני הסגנונות, עם תוצאות מגעילות. מהכותרת המעצבנת שלו (המקשרת סרט טלוויזיה קטן וסנאי ל'להציל את טוראי ריאן' המלכותי של סטיבן ספילברג) ועד לסיפור הסיפורים התפל בצורה שקדנית (שמטרתו הפרדוקסלית הפתטית היא למנוע מחלוקת תוך כדי כסף מהתרחשות שנויה במחלוקת), 'להציל את ג'סיקה לינץ'' מייצג כל מה שלא בסדר בז'אנר הזה.

סביר להניח שכאשר NBC חשבה לראשונה להמחיז את סיפורו של לינץ', הרשת האמינה שיש בה סאגה הרואית שאין לה לערער עליה, ששיחקה בהתלהבות התקשורתית הגונג-הו שאפיינה את השלבים המוקדמים של פלישת ממשל בוש לעיראק. נראה היה שהעובדות הבסיסיות היו: ב-1 באפריל השנה, Pfc. ג'סיקה לינץ' חולצה על ידי כוחות ארה'ב, ונחטפה, כפי שניסח זאת שר ההגנה דונלד רמספלד, 'מה שהם כינו בית חולים', לאחר שהיחידה שלה הותקפה בעיר נאסירייה שבעיראק. בתחילה, הסיפור שיחק כדוגמה מובהקת של דיוק צבאי אמריקאי, עם הבונוס של אישה בלונדינית צעירה חסרת אונים במרכזו - מה שהופך אותו לחלק ממחלקה מכובדת לסרטי טלוויזיה: מה שנקרא נשים-ב -סכנה טלפילם.

אבל אז הגיע הדיווח הרוויזיוניסטי, המסוכם בסרט תיעודי של BBC, 'War Spin: Jessica Lynch', ששודר כאן ביולי. דעה זו קבעה כי בית החולים הוא בית חולים, לא חזית לאויב, וכי פצעיה של לינץ' אינם פצעי דקירה וקליעים, כפי שדווח לראשונה, אלא עצמות שבורות סבלו כשרכב היחידה שלה נעצר. יש האומרים שיצרני 'ספין מלחמה' אולי הולכו שולל על ידי נאמני מפלגת הבעת', אבל 'לינץ'' מתעלם מחילוקי הדעות הללו. ובכל מקרה, לינץ' עצמה אומרת שאין לה זיכרון מהאירוע. במקום זאת, השידור הטלפוני של ג'ון פאסנו ('פרופילר') מסתמך על טענותיו של מוחמד עודה אל-רחאיף, עורך דין עיראקי, אשר, אומר ההודעה לעיתונות של NBC, 'סיכן הכל כדי ליידע את הצבא האמריקני על מקום הימצאה של ג'סיקה'. כפי שמגלם ניקולס גוילאק, אל-רחאיף הוא ביצה טובה מזועזעת מהאלימות שמבצעים בני ארצו. שוב, הניטרליות שומרת האמנות מנצחת. הסרט של NBC מציג את לינץ', המגולם על ידי לורה ריגן, כמי שאין לו שום אישיות מלבד נטייה שטופת שמש; סלח לי אם אני מניח שהיא יותר מסובכת מזה.

בניסיון להשאיל גרביטס למלודרמה, NBC אומרת שהיא תשדר באומץ את 'רצף הפתיחה של 40 דקות הכולל את המארב... ללא הפרעה מסחרית'. אלוהים, הקרבת פרסומות למען סרט טלוויזיה שהרגעים הראשונים שלו כוללים סצנה שבה קצין אומר לג'סיקה שכמה חיילים שמים קונדומים על קצות הנשק שלהם 'כשהרוח עולה' - ברור שאין שום דבר NBC לא לעשות למען חינוך האומה. למעשה, לאור השטחיות המוצגת כאן, נראה שהרשת מצוידת יותר להקים הפקה של 'להציל את ג'סיקה סימפסון'. אין ספק, לג'סיקה לינץ' מגיע יותר מאשר להפוך לפיון בתחרות רשת ביום ראשון בערב, סיפור חייה מול זה של קורבן אישה אחרת. מה, כמובן, יכול היה לקבל את הכותרת 'להציל את אליזבת חכמה'.

להציל את ג'סיקה לינץ'

סוּג	תוכנית טלוויזיה
דֵרוּג
רֶשֶׁת