למה כמה תנועות אפרוחים גורמות לגוזלים לחלות?
מישהו כמוך
סוּג- סרט
- רומנטיקה
למה כמה תנועות אפרוחים גורמות לגוזלים לחלות?
'היומנה של ברידג'ט ג'ונס' היה תצפית מענגת וחכמה על חייהן המטורפים והמודרניים של רווקות נוירוטיות בצורה מושכת בחיפוש אחר רווקים שניתנים להצלה, ואני מקווה שזה יהיה סרט מענג וחכם. (בדוק איתי בעוד שבועיים; זה ייפתח ב-13 באפריל.)
'גידול בעלי חיים', לעומת זאת, היה ספר מאולץ ורדוד על אותה אוכלוסיית קניית ספרים לעזרה עצמית, אז אני לא צריך להיות מופתע ש'מישהו כמוך', כעיבוד הסרט שייפתח בסוף השבוע הזה, היה קהה. שמו שונה, הוא גם תפל וחסר טעם. אין שום עלילה לדבר, אלא אם סופרים שעה וחצי של המתנה לאישה יפה ולא מעניינת (אשלי ג'אד) שתבין שבזמן שהיא מתלוצצת על שזרקו אותה על ידי קאד נאה ולא מעניין (גרג קינאר), הימין קאד מתוקתק חתיך ולא מעניין (יו ג'קמן) היה ממש מול הפנים שלה כל הזמן.
ג'יין אוסטן ידעה לעשות חציר מבורות כל כך מעורבת בעצמה משעשעת, אבל הסופרת לורה זיגמן אינה אוסטן, והבמאי טוני גולדווין ('הליכה על הירח') לא מוצא שום דבר קולנועי שבעזרתו אפשר לקשט מחדש את הקירות הריקים של הנחת היסוד הישנה הזו. .
מלבד ההנאות שבהתפעלות מהמלתחות המתואמות של הכוכבים, מלבד ההזדמנות לפנטז על עולם מנהטן הזוהר שבו חיות הדמויות - קינאר מגלם את ריי, מפיק בתוכנית אירוח בטלוויזיה; ג'אד וג'קמן הם ג'יין ואדי, מזמינים באותה תוכנית שתפקידם למלא את כיסא האורח בסלבריטאים ודירוגים אחרים שמקפיצים את ה'מקבלים' - אין שום דבר מושך בקומדיה הרומנטית האפרורית הזו. ל'מישהו כמוך' יש רק תיאוריה קמצנית אחת בראשה, תזה שהמציאה ג'יין בעיצומו של עליבותה המושחתת. זה הולך ככה: גברים הם שוורים ונשים הן פרות. וגברים מטומטמים משתעממים בקלות, אז הם תמיד רועים ומחפשים פרות חדשות. זו הסיבה שפרות ישנות נזרקות.
הטרמינולוגיה של החצר פרובוקטיבית בכוונה, כמובן; לקרוא לאישה פרה היא עבירה שעונשה במסדרונות משרדים נאורים, רק שכאן העלבון מתערער בכך שהתיאוריה העלתה אישה מלכתחילה. אבל איפשהו בין התקופה ש'גידול בעלי חיים' פורסם לראשונה ועכשיו, חומר השור והפרה הזה אפילו איבד את יכולתו להעליב. במקום זאת, הרעיון מרגיש ישן. עוֹרִי. סרטים המשווקים לנשים ו'מתנשאים' בין אחות לאחות על כמה גברים יכולים להיות מלוכלכים (לא משנה שאף שערה לא משתחררת במקום בזמן שג'אד, בתור ג'יין, צועקת על בוגדנותה של היפה שלה) מרגישים לא פחות מהסוג מסרטים שמיועדים אליהם חבר'ה על הרעבתנות המפחידה והמטורפת של נשים ('להציל את סילברמן', למשל).
'מחכה לנשוף' ו'מועדון הנשים הראשונות' משכו קהל של חברות לבלות לילה ביחד, צועקים בהכרה, אבל אני לא יכול לדמיין צהלות של נשים, בכל גיל, מהנהנות אמן ל'מישהו כמוך'. מצד שני, אני יכולה לדמיין נשים מתנשפות למראה אלן ברקין, זרועה ושזופה בצורה לא טבעית, בתפקיד הנוראי של מנחת תוכנית אירוח בטלוויזיה. התפקיד הוא קריקטורה קשה, וחסרת תודה - של אישה רעבתנית, לא צעירה עוד, שרגילה לסחור באגרסיביות מינית מסוימת ולא מתכוונת לוותר על עקבי הסטילטו או החצאיות הצמודות שלה. הקהל אמור לצחוק על מטרה כה פגיעה, או אולי לרחם עליה בתור הפרה המבוגרת ביותר במכלאה. כך או כך, החצר מסריחה.
מישהו כמוך| סוּג |
|
| ז'ָאנר |
|
| mpaa | |
| זמן ריצה |
|
| מְנַהֵל | |