כוכב ים שוקולד ומים בטעם נקניקייה

כוכב ים שוקולד ומים בטעם נקניקייה

סוּג

• מוּסִיקָה

ז'ָאנר

• היפ-הופ/ראפ
• סלע
• מַתֶכֶת

ראפ מטאל עשוי להיות הסאונד הדומיננטי של הרוק, ובמיטב הכושר שלו - טראק של קיד רוק כאן, סינגל Limp Bizkit שם - יש לו כוח מרסק. אבל לאן המוזיקה העוינת הבלתי פוסקת הזו הולכת מכאן? האלבום השלישי של Limp Bizkit מנסה בכל כוחו להתמודד עם השאלה הזו. כיאה ללהקה שסולן להקת כובע הבייסבול שלה, פרד דרסט, הוא גם מנהל שיא ובמאי סרטים צעירים, The Limp's כוכב ים שוקולד ומים בטעם נקניקייה שואף להפיל כל תפיסה שגויה של מה להקת ראפ מטאל יכולה וצריכה לעשות.

ראשית, עם זאת, לדרסט יש כמה נקודות להסדיר. ראפ אנד רול נשאר הקול של צעירים לבנים ממורמרים, שהבעיות שלהם זהות לבעיות של כל דור אחר אבל הן, מכל סיבה שהיא, הרבה יותר עצורה. עבור הקהל הזה, ה-Limp שואפים לרצות, עד כדי התנשאות. כשהתחיל היכן שה'אחר המשמעותי' של השנה שעברה הפסיקה, 'Chocolate Starfish' ממזג ראפ, ריפים של משאיות מפלצות וגירוד של פטיפון לפתחי אוורור קלסטרופוביים נגד ההורים ('הדור שלי'), כל מי ש'בוחר' בהם ('פול נלסון' ), ובחורות שמצמצמות את הסגנון שלהן ('הדרך שלי'). כאילו הם לא יכולים לדמיין את הקהל שלהם תופס את המורכבות, ה-Limp לא הופכים אף אחד מהמסרים האלה לעדינים. בטירידה הרועמת 'My Way', אומר דרסט לאקס שלו במקהלה: 'אני ישר אעזוב את זה - כי נמאס לי מזה / ועכשיו אני כועס!'

'נקניקיות' היא רשימת כביסה אמיתית של החמרה לבני נוער, מ'עבודה מוגמרת עם שכר גבוה יותר' ועד ל-'התגבור באיידס מ-'מגמר סקס'. בסיום השיר, דורסט מספר לנו בגאווה שהוא השתמש במילת ה-F '46 פעמים' - התפארות שכמו ההתייחסות המינית המצחיקה בכותרת האלבום, היא משהו שאפילו תיכוניסטים צריכים למצוא טיפשי. דרסט גם מתנפל על מבקריו ב'Livin' It Up', שבו הוא מתרברב שהוא 'אמא מטורפת' ש'לא נותנת פ-' על 'לחיות בנתיב המהיר'. בטח, אני עשיר ויוצא עם דוגמניות פלייבוי, נראה שדרסט בן ה-29 מספר למעריציו, אבל אני עדיין אחד מכם.

עד כמה שדורסט מעייף יכול להיות, Limp Bizkit הם טובים מאוד במה שהם עושים; הלהקה צמודה בצורה יוצאת דופן, עדות ביכולתה להחליף חותמות זמן ומצבי רוח בתוך שירים (כל הכבוד לגיטריסט ווס בורלנד). ובכל זאת, העמדה והסאונד שלהם כבר מסריחים נוסחה, וניסיונות האלבום לשבור עובש עשויים להיות הדרך של הלהקה להכיר בעובדה זו. ה-'Hold On' המנותק ברובו שואף להיות 'Dust in the Wind' של עידן, עם הרמוניות ווקאליות, אבל הרגשות שלו מחזיקים אותו באדמה. 'Getcha Groove On' ו-'Rollin' (Urban Assault Vehicle)' הם כולם רצועות היפ הופ במצב Ruff Ryders (מפיק Ryders Swizz Beatz אפילו הוביל את האחרון). אבל אף אחד מהם אינו חד כמו 'N 2 Gether Now', שיתוף הפעולה של איש השיטה של ​​Significant Other. הקול דמוי הקרטון של דרסט הוא חלק מהבעיה: למרות תדמיתו המחוספסת, הוא נוטה לשיר כאילו מישהו מנסה לחנוק אותו.

לא מספקים ככל שיהיו, המעקפים הסגנוניים של 'שוקולד כוכב ים' יש להם יותר מאשר רמיזה של שימור עצמי. מה קורה עוד שנה-שנתיים כשקהל הראפ מטאל יגדל? האם המעריצים עדיין ירצו את המוזיקה הזו, או שמא להקות כמו Limp Bizkit יתקדמו בארון ליד הפוסטרים של ג'יזל? במונחים של קריירה ארוכת טווח, כנראה שהכי טוב שדרסט, בעל הידע העסקי, ילך בעקבות הדורות הקודמים - ויעבור מהשתוללות נגד המכונה עד להפוך למכונה.

כוכב ים שוקולד ומים בטעם נקניקייה

סוּג	מוּסִיקָה
ז'ָאנר	היפ-הופ/ראפ סלע מַתֶכֶת